מלחמת הברית

עימות על מחיצה בכיכר דיזנגוף נראה רחוק וזניח • ביום שאחרי, כאשר נחזור להתווכח בלהט – נזכור שמי שלא מסכים איתנו הם אחים ושותפים, ולא אויבים • זו התמצית

כיצד תיראה החברה הישראלית ביום שאחרי המלחמה? זוהי שאלה קריטית הניצבת בפני כולנו, אך בשלב הנוכחי עדיין לא הקדשנו לה מחשבה של ממש. נכנסנו למלחמה מתוך פילוג, קיטוב ואזהרות ממלחמת אחים

חמישה שבועות אל תוך המלחמה, עימות על מחיצה בכיכר דיזנגוף נראה רחוק וזניח.

כולנו מבינים כיום עד כמה המשותף רב על המפריד - כך תופסים אותנו אויבינו המרים. חמאס לא מבחין בין ימין לשמאל, בין תומך ממשלה למתנגדה; חיזבאללה מאיים על כל יהודי ישראלי באשר הוא, ואיראן ושלוחיה רוצים להשמיד את מדינת היהודים על כל תושביה.

ביום שאחרי, כאשר נחזור להתווכח ואפילו נעשה זאת בלהט, נצטרך להפנים שגם מי שלא מסכימים איתי הם אחים ושותפים, ולא אויבים. זו תמצית הברית בינינו.

אנו נלחמים כתף אל כתף, רצים לממ"ד כתף אל כתף, מבקרים פצועים כתף אל כתף, מנחמים בשבעות ומתנדבים יחדיו בחמ"לים האזרחיים הרבים ששומרים ומחזקים. נגן בלהט על דעותינו ונצא באותו להט נגד דעות מנוגדות - אבל בכבוד הדדי ובדיאלוג.

כולנו כמהים לאחדות ומבינים שבחברה חיה ותוססת יהיו השקפות שונות, אפילו מחלוקות עזות. אם הללו אינן קיימות, סימן שמדובר במונוליתיות רעיונית ובדיקטטורה של המחשבה.

לכן, השאלה הנכונה היא מה אפשר לקחת מימי האבל והמלחמה וליישם גם בימי השלום, וכיצד לעשות זאת.

ביום שאחרי נמשיך את הברית שחודשה בדם, בדמעות ובהכרת קיומו של הטוב גם אצל מי שחושב אחרת. ביום שאחרי חייבת לקום ממשלה ללא קיצוניים משני הצדדים; לא ממשלת אחדות אלא ממשלה מאחדת, שחבריה הם שליחים המחויבים לציבור כולו. ממשלה שתהיה מגוונת במוצא, בהשקפות עולם, במגדר - ראו כעת מה קורה כאשר דוחקים נשים לקרן זווית הרחק מתהליכי קבלת ההחלטות, ומאבדים הון חברתי משמעותי.

ביום שאחרי צריך יהיה לגייס לשירות הציבורי את מיטב המוחות ואנשי המקצוע, ולצמצם את המינויים הפוליטיים; ביום שאחרי ניתן יותר סמכויות לרשויות המקומיות, רובן הוכיחו את עצמן וסייעו ישירות לאלו שנפגעו והתקשו. הרשויות מיטיבות להכיר את התושבים והצרכים ואת התנאים הנדרשים למרקם המקומי.

חכמינו אמרו על מחלוקות בית הלל ובית שמאי: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים".

הכיצד? הרי מדובר על מחלוקות הלכתיות, שבהן ההלכה בינארית: או כך או אחרת. דומתני שהם התכוונו לאופן ניהול המחלוקת: שתי הקבוצות הכירו בכך שעמדותיה של הקבוצה האחרת לגיטימיות בדיוק כמו שלה. הן התווכחו במשך שעות, ימים, חודשים ושנים - אך לא העלו על דעתן לפסול את זכותה של האחרת להביע את דעתה ולהיאבק עליה, ולא פסלו אותה בשל דבקותה בעמדתה.